החלטה בתיק ת"ט 41989-09-11

בפניי בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטר.

עניינן של הבקשות שטר חוב, על סך 15,000 ש"ח חתום ע"י בעלה המנוח של המבקשת, בערבותה, בגין עסקה לרכישת מוצרי חשמל. השטר הוגש ע"י המשיבה לביצוע בתיק הוצל"פ 02-15290-04-5, שנפתח ביום 22/4/04. על חשבון החוב שולמו 1,000 ש"ח.

המבקשת טוענת כי אינה חתומה על שטר החוב לא כעושה ולא כערבה, ולכן אין לחייבה בגינו. עוד טוענת המבקשת כי לא ידעה על קיומו של תיק ההוצל"פ, עד אשר קיבלה הודעה על כך מלשכת ההוצל"פ.

המבקשת טוענת כי חתימתה על אישור המסירה מיום 7/05/04 זוייפה בידי בעלה המנוח, ועל כן לא אחרה את המועד להגשת התנגדות. כמו כן טוענת המבקשת כי הודעה על בקשת ביצוע מתוקנת אשר הוגשה ע"י המשיבה ביום 16/6/04, לא נמסרה לה כמתחייב ע"פ חוק.

דינה של בקשת התנגדות לביצוע שטר כדינה של בקשת רשות להתגונן. על המבקש לעמוד בנטל מינימלי ולהראות כי בפיו הגנה לכאורה, אשר אם תוכח תהווה מגן מפניי התביעה: "בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש, ובית המשפט נוטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית ואפילו מדובר בהגנה דחוקה. ...לא נכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגרסתו שלא תקרוס תחתיה בחקירה הנגדית על התצהיר" ( ד.בר אופיר, " סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהודרה תשיעית, עמ' 252).

המבקשת נחקרה בפניי ביום  4/12/11, וב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה.

דיון

מעיון בשטר החוב אשר צורף לבקשת המבקשת, עולה כי השטר אכן נעשה בידי בעלה המנוח של המבקשת מר חסן סמיח, אשר נפטר ביום 11/11/08, וחתימת המבקשת בחלק המיועד לערבות אינה ברורה בין מאחר והשטר מכוסה בבולי הכנסה ובין לאור איכות הצילום הגרועה. בחקירתה הוצג למבקשת השטר, והיא הכחישה את חתימתה עליו, ואף טענה כי בעלה המנוח היה מזייף את חתימתה במקומות שונים לרבות בבנקים ובדואר. טענת המבקש לא נסתרה, למרות נסיונותיו החוזרים ונשנים של ב"כ במהלך החקירה הנגדית לקשור את המבקשת לעסקה אותה ביצע בעלה ( פרוטוקול, עמ' 3, שורות 11-16). גם טענתה לעניין זיוף חתימתה על אישור המסירה לא נסתרה ואף התחזקה במהלך חקירתה הנגדית, כאשר שבה וטענה כי בעלה נהג לזייף את חתימתה על מסמכים שונים, וכי היא נוהגת לחתום בשפה הערבית ואינה יודעת לחתום בעברית ( פרוטוקול , עמ' 3, שורות 19-30). אין רלוונטיות בשלב זה לשאלת המהימנות שבית המשפט רוחש לטענה. הנטל להוכיח את אמיתות החתימה מוטל על המשיבה, והיא לא עמדה בו עד כה.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית), בעמוד 403: "בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותם" ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז. ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.

תקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, קובעת כי המועד להגשת התנגדות בתיק הוצל"פ הינו תוך 20 יום מיום שהומצאה האזהרה. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד, שנקבע בחיקוק. טענותיה של המבקשת כי לא ידעה על הליכי ההוצל"פ וזאת מאחר ובטופס המסירה מיום 7/5/04 חתימתה זוייפה, וכי לא קיבלה הודעה בגין בקשת ביצוע מתוקנת אשר הוגשה ע"י המשיבה ביום 16/6/04,  לא נסתרו ע"י המשיבה, המשיבה אף לא צירפה שום אסמכתא המהווה אישור מסירה כדין למבקשת, לאחר שהגישה בקשה לתיקון בקשת ביצוע ביום 20/5/04. אומנם, המבקשת מודה כי נודע לה על קיומו של חוב, עת פשטו המעקלים על ביתה, אולם טענה כי נאסר עליה ע"י בעלה להתערב בעניין זה, וכי נסיונה לעשות כן הסתיים ע"י "כליאתה בבית והכאתה" ( פרוטוקול, עמ' 4, שורות 18-19). גם טענתו של ב"כ המשיבה לעניין הסדר התשלומים אותו ביקשה המבקשת לעשות בתמורה לביטול כל ההגבלות על דרכונה, הינה טענה כללית, ואף מעלה תמיהות רבות שכן לא ברור באיזה מועד הגיעה המבקשת למשרדי ב"כ המשיבה, ומדוע לא התקבלה הצעתה לשלם את חובותיה בתשלומים, ובכך לסיים את המחלוקת. אני קובעת כי כל אלה מהווים, יחד עם נימוקי הגנה לגופם, טעם מספיק בכדי להאריך את המועד, ולאפשר למבקשת להגיש את התנגדותה. מוזכר כי התביעה הינה תביעה שטרית, ועל כן לא דנתי בשאלת עסקת היסוד עם בעלה של המבקשת, שאינה מוכחשת.

שטר שהוגש אל לשכת ההוצל"פ הופך לפסק דין בר ביצוע, שעה שעברה התקופה שבה ניתן להגיש את ההתנגדות, והיא לא הוגשה ( ד. בר אופיר, " הוצאה לפועל הליכים והלכות", חלק שני, הוצאת פרלשטיין-גנוסר בע"מ, עמ' 713). תוצאה זו של מתן פסק דין בהעדר הגנה מחייבת את בית המשפט לבחון שתי סוגיות מרכזיות: האחת, מהי הסיבה אשר בעטייה לא הגיש המבקש את הגנתו בזמן, והשנייה, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט? ( י. זוסמן, " סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 738).

במענה לשאלה הראשונה, אני קובעת כי טענותיה של המבקשת לא נסתרו ע"י המשיבה, ומעידות כי לא זלזלה בהליך, אלא יש לה טעם מיוחד ומנומק לאי הגשת ההתנגדות במועד, הן בהכחשת המסירה והן בנסיבות החיים המיוחדות של המבקשת ובעלה.

במענה לשאלה השנייה, היא השאלה בעלת המשקל הרב יותר, אני קובעת כי המבקשת הציגה טענת הגנה שטרית מהותית, של העדר חתימה, המצדיקה הארכת המועד וקבלת ההתנגדות בשלב זה של ההליך, ובירורן בשלב מתקדם יותר.

התצהיר יהווה כתב הגנה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות הבקשה.

התיק מועבר לסדר דין מהיר.

ניתנה היום, ו'  אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: